ב"ל 8334-09-19

תקציר

פסק הדין דוחה את טענת התובעים כי נגרמה להם פגיעה בעבודה עקב מיקרוטראומה או מחלת מקצוע כהגדרתה בדיני העבודה בישראל. השופט קובע כי התובע לא הביא ראיות מספיקות כדי להוכיח כי עבודתו כללה שימוש חוזר ונשנה בכלים רוטטים או ביצוע תנועות חוזרות זהות או דומות. ההחלטה מתבססת על עדויות ומסמכים שהוגשו לבית המשפט. על פי פרשנות השופט לחוק, הוכחת פגיעה בעבודה שנגרמה כתוצאה ממיקרוטראומה מחייבת הפגנת תנועות חוזרות תכופות ורציפות לאורך תקופה משמעותית. עדותו של התובע עצמו, כמו גם עדותו של עד, נמצאה בלתי עקבית, מוגזמת ומגמתית, ולכן אינה משכנעת. מהראיות עולה כי עבודתה של התובעת הייתה מגוונת וכללה פעולות ותנועות שונות המשתנות באופיין ובתדירותן. מאחר והתובע לא עמד בדרישות החוק לביסוס מיקרוטראומה, התביעה נדחית. עוד צוין בפסק הדין כי התובע הינו עצמאי, דבר המוטל עליו נטל הוכחה מוגבר, וכי סביר להניח שעבודות הניהול והמכירות גזלו חלק מזמנו של התובע. הזכות לערער על ההחלטה נשמרת, ולא נפסקות הוצאות מאחר ומדובר בתביעת ביטוח לאומי.