ע"ע 1505/02

תקציר

המערער, עובד לשעבר של חרסה שפוטר בשנת 1985, תבע את מרחב, החברה שרכשה את חרסה בשנת 1989, על כך שלא העבירה כספים לקרן נתיב כפי שנקבע בהסכם הקיבוצי בין חרסה לבין ועד העובדים. המערערת לא הייתה עובדת מרחב ולא הייתה לה עילת תביעה נוכחית כנגדם, שכן עילת התביעה הקיימת נגעה לאי עמידתה של חרסה בתקופה בה הועסקה המערערת שם. החוק קובע כי מעסיק חדש אחראי רק לחובות המעסיק הקודם בנוגע לתשלומים לקופת גמל לעובדים שהפכו לשלו. מאחר שהמערער לא היה עובד כזה, הוא לא יכול היה לתבוע את מרחב על סמך הוראה זו. יתר על כן, הסכמי הרכישה בין מרחב לחרסה, שעשויים להציע פתרון, טעונים הבהרה נוספת. בית המשפט קיבל את הערעור והחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי לבחינה מפורטת של הסכמי הרכישה במסגרת קונצרן כור. בית המשפט גם המליץ לצדדים לנהל דיאלוג להסדר אפשרי, בהתחשב בזמן שחלף מאז הוגשה התביעה בשנת 1995. הוצאות הערעור לא נפסקו אלא הושארו לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי עם סיום הדיון.