דב"ע מא/5 - 91

תקציר

פסק הדין דן בערעורו של אדם שפוטר מדמי האבטלה של לשכת העבודה לאחר שנקבע כי סירב למספר הצעות עבודה, ולכן לא עמד בדרישת "עבודה הולמת" כמתחייב מחוק הביטוח הלאומי. המערער טען כי הוא מוכן לקבל כל עבודה, אך הלשכה טענה כי הביע חוסר שביעות רצון מהמשרות המוצעות. ועדת הערר של שירות התעסוקה תמכה בטענת לשכת העבודה, והובילה את המערער להגיש ערעור לבית הדין האזורי תל אביב. בית הדין האזורי דחה אף הוא את ערעורו, תוך שהוא מביא ראיות לחוסר שיתוף הפעולה של המערער עם מאמצי לשכת העבודה לשבץ אותו בעבודה. פסק הדין דן ביושרה הפרוצדורלית של החלטת ועדת הערר ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ומשבח אותם על יסודיותם. היא גם מתעמקת בפרטים הספציפיים של עניינו של המערער, תוך הכרה במורכבויות הכרוכות בכך. בית המשפט מפרש את המושג "סירוב" ומדגיש כי ביטוח אבטלה מיועד לאלה שבתוך כוח העבודה. מסקנת פסק הדין היא כי עניינו של המערער אינו בהליך הרישום אלא בהיעדרותו הממושכת ממעגל העבודה, ההופכת אותו לבלתי זכאי לדמי אבטלה. בשל אי זכאות זו, נקלע המערער למעגל שבו אינו יכול לקבל את ההטבות או ההכשרה שעשויות לסייע לו לחזור לעבודה. בסופו של דבר, הערעור נדחה, אך בית המשפט מביע תקווה כי שירות התעסוקה ימצא את הדרך לסייע למערערת לחזור למעגל העבודה.