רע"פ 3879/23

תקציר

במקרה הנדון, החליט השופט היושב בדין לדחות בקשה למתן רשות ערעור, בנימוק שאין עילה מספקת לבקשה כזו ב"גלגול השלישי" שלה. הבקשה לא הציגה שאלה משפטית חריגה החורגת מהאינטרסים הפרטיים העומדים על הפרק, ואף לא הצביעה על פוטנציאל לעיוות דין או לעוול חמור למבקש, בהתאם לאמות מידה משפטיות שנקבעו (למשל, ע"א 2644/23 עזרן נ' מדינת ישראל). בראש ובראשונה, טענות המבקש ערערו על קביעות עובדתיות ומהימנות של בית משפט השלום, אשר התבססו במישרין על ראיות ועדויות שנצפו ממקור ראשון; ערכאות הערעור נוהגות להימנע מלשנות ממצאים אלה, במיוחד בשלבים מתקדמים של ערעור (למשל, ע"א 3444/23 שדה נ' מדינת ישראל). בנוסף, ערער המבקש על פסילת ראיות חדשות על ידי בית משפט קמא, אשר נחשבה תקפה. על פי הוראות החוק, ניתן להגיש ראיות חדשות אם הן נחוצות לעשיית צדק; יש לשקול שלושה שיקולים מרכזיים: הכדאיות של הצגת ראיה זו בשלב מוקדם יותר של ההליך, חשיבות הסופיות והסבירות לשינוי תוצאת הכרעת הדין. המסמכים הרפואיים שבמחלוקת, שהיו קיימים בפני הדיונים בבית משפט השלום, לא הוצגו קודם לכן ללא סיבה ולא סביר שישפיעו באופן משמעותי על הממצאים הראשוניים. זאת ועוד, המבקש הסכים תחילה למסירת הודעות מסוימות במשטרה מבלי לערער עליהן בחקירה נגדית. בנוסף, חילופי הייצוג המשפטי לא הצדיקו הצגת ראיות חדשות, שכן המבקש לא טען ל"כישלון ייצוג" ולא עמד באמות המידה המשפטיות המחמירות להצדקת טענה כזו. בסופו של דבר, שמירת הסדר הפרוצדורלי גברה על בקשת המבקש, והביאה לדחיית הבקשה.