ע"א 346/62

תקציר

בעניין פנינה ויעקב רכטר נ' מינהל מס עיזבון, קיבל בית המשפט העליון באופן חלקי את הערעור בעניין חלקת קרקע שבמחלוקת. על פי הדיווחים, המנוח, זאב רכטר, העניק את החלקה במתנה לבנו יעקב (המערער) ולאשתו של יעקב בתנאי שיבנו עליה בית, וכך עשו. עם זאת, עם מותו של זאב, החלקה נותרה רשומה על שמו, מה שגרם למנהל מס העיזבון לכלול אותה בעיזבון לצורכי מס. המערערים טענו כי מדובר ברכישה שוויונית, וטענו כי אין לחייב את החלקה במס כחלק מהעיזבון. בית המשפט המחוזי צידד במקור במשיב, וקבע כי היעדר רישום פורמלי פוסל את המתנה. בית המשפט העליון, בהכירו בכך שזכויות קניין שוויוניות יכולות להשתרע מעבר לצדדים לעסקה, ציין כי סביר להניח שהמערערים לא ביססו בעלות שוויונית מספקת, שכן לא ננקטו צעדים להשלמת ההעברה החוקית של החלקה. בנוסף, נטען כי על פי חוק הקרקעות העות'מאני ופקודת העברת המקרקעין, מתנות כאלה חייבות להיות מוקנות באופן מיידי למקבל, מה שלא היה המקרה כאן. עוד הדגיש בית המשפט העליון, כי חרף הליקויים הפרוצדורליים, ניתן להעריך את החלקה על פי מעמדה כ"תפוסה" בשל מקום מגוריהם המבוסס של המערערים שנבנה בהסכמה. משמעות הדבר הייתה שהערך צריך לשקף את אופיו הכבוש ולא להיחשב כחלקה פנויה. התיק הוחזר למנהל מס עיזבון לצורך שומה מחדש, כאשר על המשיב לשאת בחלק מהוצאות המערערים.