ע"א 665/66

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של תביעה המבקשת פיצויים בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים. התיק נדון בבית המשפט העליון, אשר פסק את גובה הפיצוי המגיע למשיב, אישה מעקרון שנפצעה בתאונה בעת שנסעה לעבודה. הסוגיה המרכזית בערעור הייתה קביעת הפיצוי הראוי למשיב בגין הפסדי שכר. בית המשפט המחוזי פסק לה תחילה 27,530 לירות, סכום עליו ערערו המערערים. בית המשפט העליון, בפסק דינו, קיבל את הערעור ונתן מספר פסקי דין. ראשית, היא קבעה כי אין חובה על תובע לפרט בתביעתו את סכומי הפיצויים הכלליים המדויקים, ובדומה לכך, הנתבע אינו חייב לעמוד בכתב הגנתו על סכום הפיצויים המדויק, אלא אם כן הודה בכך במפורש. עם זאת, מומלץ לשני הצדדים לספק אומדן כללי של הנזקים כדי להבטיח בהירות. בית המשפט הדגיש כי אין להגביל תובע לפרטים המדויקים המפורטים בתביעתו, אך גם אין להטעות את הנתבע. במקרה דנן, מצא בית הדין כי בטענת המשיב צוין במפורש הפסד כושר עבודה בשיעור של 30%, אשר השפיע על הגנת המערערים. לפיכך, פסק הדין הוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת לאפשר לשני הצדדים להציג ראיות נוספות בעניין זה, המבוססות על הנחת אובדן כושר השתכרות בשיעור של 100%. שנית, בית המשפט העליון קבע כי ניתן לשנות את ההנחה לפיה חיי העבודה של אישה נמשכים עד גיל 60 שנה, והפנה את תשומת לבו של הערכאה הנמוכה יותר לפסיקה קודמת בעניין זה. בנוסף, הבהיר בית המשפט כי ריבית על הפיצויים תיפסק רק ממועד הגשת התביעה ואילך, כפי שנקבע בחוק הפסיקה התשכ"א-1961. השופט לנדוי הדגיש את היתרונות שבפירוט הנזקים, שיבח את יעילותו בהבטחת שקידה שיפוטית ובהקלה על ביקורת הערעור. עם זאת, הוא הכיר בכך שתביעתו של תובע אינה צריכה להיות מגבילה יתר על המידה, במיוחד כאשר היא מבוססת על הנחות וניחושים. בסופו של דבר בוטל פסק דינו של בית המשפט המחוזי, והתיק הועבר לדיון מחודש לאור פסיקת בית המשפט העליון. המשיבה חויבה לשאת בהוצאות הערעור, בסך 200 לירות, אשר ינוכו מפיצוייה כפי שייקבע בפסק הדין החדש של בית המשפט המחוזי. לפסק דין זה השלכות על בהירות פרוצדורלית וגמישות בתביעות נזיקין, המעודדות שקיפות תוך מתן אפשרות להסתגלות מסוימת בהליך המשפטי.