רע"א 9647/17

תקציר

במקרה דנן, נדחתה בקשת המבקש למתן רשות ערעור על החלטות קודמות של בית המשפט. התביעה הראשונה, שהוגשה בשנת 2015, עסקה בהאשמת לשון הרע נגד המשיבים במהלך ישיבת קיבוץ סוערת, בה כינו לכאורה את המבקש "פושע מסוכן" ו"גנב". בית משפט השלום דחה את התביעה, בקובעו כי הודעתו של המשיב מס' 1 לא הוכחה וכי דבריו של המשיב מס' 2, אף היותם לשון הרע, מוגנים תחת "אמת שדיברתי" וקשורים לעניין הציבורי בשל התשתית הקיבוצית. בית המשפט המחוזי אישר החלטה זו, תוך שהוא מדגיש את חופש הביטוי ואת ההקשר שבו נאמרו הדברים, תוך שהוא מציין את דברי המשיב 2 כדעה ולא כעובדה. בערעורו של המבקש נטען כי האשמתו של אדם כעבריין ללא הרשעה מהווה לשון הרע, תוך שהוא מותח ביקורת על בתי המשפט שלא חקרו את גרסתו בנוגע להודעתו של המשיב מס' 1. בבקשה לערעור "גלגול שלישי" נטען כי יישום שגוי זה של דיני לשון הרע גורם לעיוות דין. עם זאת, בית המשפט העליון לא מצא בעיות משפטיות פורצות דרך או אי-צדק המצדיקים ערעור נוסף ואישר מחדש את גישתן של הערכאות הנמוכות יותר לפרש אמירות בהקשרן המצבי, ובכך דחה את הבקשה מבלי להטיל הוצאות.