ע"א 1350/07

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית ערעור על החלטת פקיד התגמולים, אשר סירב להכיר בזכותה של המערערת לפיצוי לפי חוק הנכות. המערער, חייל לשעבר, טען כי הסכיזופרניה שלו נגרמה כתוצאה מתנאים במהלך שירותו הצבאי. עם זאת, ועדת הערר מצאה כי המערער לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח קשר סיבתי בין מחלתו לבין שירותו. הוועדה הסתמכה רבות על הראיות הרבות שהוצגו, לרבות מסמכים רפואיים ועדויות, כדי להגיע למסקנה כי מחלתו של המערער לא ניכרה לפני המכות שספג מחוץ לצבא. הוועדה העדיפה את חוות דעתו של הפסיכיאטר של המשיב על פני זו של המערער, וקבעה כי היעדרותו של המערער מהשירות וקשייו נבעו בעיקר מבעיות אישיות וכלכליות, ולא ממחלת נפש כלשהי. בנוסף, מצאה הוועדה כי תנאי שירותו של המערער לא היו גורמי לחץ חריגים או אובייקטיביים שהיו עלולים להוביל למחלתו. פסק הדין התייחס גם לפרשת קצין תגמול נ' עופות, אשר קבע מבחן סובייקטיבי-אובייקטיבי משולב לקביעת קשר סיבתי-משפטי בין מחלה לבין שירות צבאי. בסופו של דבר, החלטת הוועדה התבססה על בחינה מעמיקה של חומר הראיות, ובית המשפט בחר שלא להתערב בממצאיה העובדתיים או בקביעות המהימנות שלה. לפיכך נדחה הערעור על החלטת הוועדה, תוך הדגשת פסק הדין כי המערערת לא עמדה במבחן המשפטי הנדרש לפיצוי.