בג"צ 839/86

תקציר

עניינו של פסק הדין במחלוקת על הפקעת מקרקעין ושיעור הפיצויים המגיעים לעותרים. המשיבים הפקיעו מהעותרים 6 חלקות קרקע אך פיצו אותם רק ב-60% מערך הקרקע, בטענה כי ניתן להפקיע עד 40% ללא פיצוי. העותרים טענו כי מאחר שחלק מאדמתם הופקעה בעבר בשנת 1951 ללא פיצוי, יש להביא זאת בחשבון בעת חישוב הפיצוי הנוכחי, ולמעשה לגרום להפקעה הנוכחית לחרוג מרף ה-40%. בית המשפט פסק לטובת העותרים, בקובעו כי יש להתחשב בהפקעת הקרקע הקודמת, על אף היותה בהסכמה, בעת קביעת הפיצוי הנוכחי. טענת המשיבים כי הקצאת הקרקע הקודמת הייתה לתועלתם הכלכלית של העותרים נדחתה, שכן בית המשפט קבע כי יש לבחון את שווי הקרקע לפני ביצוע התכנית. בפסק הדין הודגש כי אין לבחון מחדש בעקיפין תביעות פיצויים קונקרטיות לאחר יישובן. בנוסף, הורה בית המשפט כי שר הפנים ידון מחדש בבקשת העותרים לפיצוי נוסף לפי סעיף 20(2)(ג) לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), הקובע פיצוי נוסף לפי שיקול דעת במקרים של מצוקה. השופטים הסכימו כי נסיבותיו הפרטניות של המקרה מצדיקות בחינה נוספת, אך ההחלטה הסופית אם להעניק פיצוי והסכום נותרה בידי שר הפנים.