ערר 95041-08-23

תקציר

ועדת הערר דחתה את תביעת המערערים לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, המזכה בעלי מקרקעין בפיצוי בגין נזק שנגרם על ידי תכנית, שלא בדרך של הפקעה. הוועדה מצאה כי המערערים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם בדבר נזקי התכנית. ההחלטה התבססה על מבחן אובייקטיבי, שהתמקד בנכסי הקרקע ולא בנסיבות הפרטניות. מאחר שהערכתם של המערערים הסתמכה על נתונים לא עדכניים ולא רלוונטיים, טענות כלליות ונעדרה ראיות קונקרטיות, הגיעה הוועדה למסקנה כי לא הצליחו לבסס לכאורה מקרה של נזק. בנוסף, הוועדה ציינה כי השינויים במצב התכנוני הם התפתחויות סבירות בסביבה עירונית ואינם מהווים נסיבות חריגות. המערערים גם לא הצליחו להוכיח את טענותיהם בדבר פגיעה בנגישות, פגיעה בפרטיות וחסימת צפיות. זאת ועוד, הוועדה ציינה כי אין די בתחושות הפגיעה הסובייקטיביות שהביעו המערערים כדי לבסס נזק. מאחר שהמערערים לא מילאו אחר הדרישות למינוי שמאי מייעץ, לא ראתה הוועדה צורך לדון בטענות בדבר סעיף 200 לחוק, שעניינו התקיימות תנאים לפיצוי. הערעור נדחה, והמערערים חויבו לשאת במשותף בהוצאות המשיבים.