ת"א 52159-08-23

תקציר

המבקשת, עמותה המנהלת ישיבה בבניין הסמוך לכותל המערבי בירושלים, ביקשה צו מניעה זמני נגד המשיב, עמותה ממשלתית האחראית להסדרת הגישה לכותל המערבי. המחלוקת נסובה סביב השימוש בשטח השייך למבקש הגובל ברחבת הכותל המערבי. המבקש טען כי פעולות המשיב נועדו להגביל את גישתם ושימושם בשטח זה, לרבות כניסה ויציאה מהמקום, וחניית כלי רכב בו. לטענתם, השטח המדובר הוא חלק מרכושם וכי למשיב אין זכות להכשיל את השימוש בהם. המשיב, לעומת זאת, טען כי השטח הוגדר כ"שטח ציבורי" על פי תכנית מתאר סטטוטורית, האוסרת על המבקש להשתמש בכניסה לשירות ובשטח החניה. בית המשפט בחן את הבקשה לפי תקנות סדר הדין האזרחי, בהתחשב בסיכויי ההצלחה של המבקש ובמאזן הנוחות. נמצא כי המבקשים הציגו ראיות לכאורה לזכותם להשתמש בשטח הנדון, שכן המשיב לא התנגד לשימוש בהם במשך שנים רבות. בית המשפט התרשם כי בכוונת המשיב לשנות את המצב הקיים, וכי למבקש עלול להיגרם נזק כבד ללא צו מניעה זמני. אשר למאזן הנוחות, קבע בית המשפט כי השארת המצב הקיים לא תגרום למשיב נזק בלתי הפיך, מה גם שהצו שמר על המצב הקיים. בית המשפט התייחס גם לטענת המשיב בדבר סמכות השיפוט המהותית, וציין כי אין מדובר בגורם מכריע במסגרת בקשה לצו מניעה זמני. בסופו של דבר, בית המשפט נתן את צו המניעה הארעי לטובת המבקש, והורה למשיב להימנע מלהתערב בשימושיו של המבקש בשטח שבמחלוקת. כן חויב המשיב בתשלום שכר טרחת עורך דינו של המבקש, ובית המשפט הדגיש את הצורך של שני הצדדים לשמור על יחסי שכנות טובה. ההחלטה שימשה כצו שימור סטטוס קוו עד להכרעה בתיק העיקרי, תוך הבטחת הגנה על האינטרסים של שני הצדדים עד להמשך ההליכים המשפטיים.