ת"פ 25740-04-11

תקציר

לאחר משפט ארוך, השופט מצא את שני הנאשמים אשמים בכל האישומים נגדם. הכרעת הדין התבססה על הראיות המהימנות והמהימנות שהציגה התביעה, שכללו עדויות של עדים אזרחיים ושוטרים, וכן ראיות פורנזיות. השופט הודה כי חקירות הן לעתים רחוקות מושלמות, אך התביעה הצליחה להוכיח את אשמת הנאשמים מעבר לספק סביר. מדובר במקרה המבוסס על ראיות נסיבתיות, שהשופט שקל בכובד ראש תוך שימוש בהיגיון ובניסיון חיים, והסברי הנאשמים לא שללו את החזקות. יתר על כן, השופט קבע כי עדויות הנאשמים אינן אמינות, והגדיר אותן כבדיה עדכנית שנועדה לסתור את ראיות התביעה. עוד קבע השופט כי גרסת הנאשמים לאירועים הייתה שקרית וכי הם קשרו קשר יחד, פעלו בתיאום והצטיידו בכלי פריצה. באשר לערכן הראייתי של ראיות נסיבתיות, הפנה השופט לפסק דינו של בית המשפט העליון (ע"א 6972/09) שתמך בשימוש שעשתה התביעה בראיות אלה במקרה זה. השופט הגיע למסקנה כי הנאשמים לא הציגו כל הגנה מהימנה ואשמתם ניכרת ממארג הראיות הנסיבתיות המקיף. בעקבות זאת הורשעו שני הנאשמים בכל העבירות המנויות בכתב האישום.