ע"א 2097/06

תקציר

בית המשפט שקל בכובד ראש את הטיעונים שהוצגו על ידי שני הצדדים ועיין בהחלטת בית משפט השלום, יחד עם כל חומר התיק הקיים. נקבע כי הערעור יידחה. התביעה, שמקורה במחלוקת על מימוש משכון, נדחית בשל חלוף תקופת ההתיישנות. על פי התביעה, עילת התביעה קמה ביום בו הגיש הבנק המשיב בקשה לאכיפת המשכון, עוד בשנת 1998. המערערים, פאמר והמערער מס' 1, טענו כי יש לראות את עילת התביעה כאילו קמה במועד מאוחר יותר, אך בית המשפט מצא את טענותיהם בלתי משכנעות. באופן ספציפי, טען פאמר כי הבנק לא היה חייב כספים כלשהם בעת הגשת הבקשה, אך בית המשפט מצא ראיות המצביעות על מודעותם לחוב ועל כוונות הבנק להחזירו, משנת 1991. המערערת מס' 1 טענה כי נודע לה על ההליך רק בשנת 1998, אך לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענתה. בית המשפט אף דן ודחה את טענות המערערים בעילה של res judicata, שכן אותה עילת תביעה הועלתה והוכרעה בעבר בתובענה שהגיש המערער מס' 1. יתר על כן, נמצא כי ניתן היה לדחות את התביעה בעילה נוספת של שיהוי, שכן התביעה הקודמת שהגישו המערערים העידה על ידיעתם על הסכסוך לפני שנים. אשר על כן, הערעור נדחה, והמערערים נושאים באחריות משותפת לתשלום הוצאותיו המשפטיות של המשיב, בסך 30,000 ₪ בתוספת מע"מ צמוד.