בש"א 617/00

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לבקשה לקבוע אם הוגשה בקשת ערר בתוך פרק הזמן שנקבע, ולחילופין לבקש הארכת מועד להגשת הערר האמור. המבקש ביקש לערער על שתי החלטות של בית המשפט המחוזי; ההחלטה הראשונה קיבלה את ערעור המשיב וביטלה פסק דין משנת 1980 נגד המבקש, ואילו ההחלטה השנייה דחתה את בקשת המבקש להפוך את ההחלטה הראשונה. המבקשים טענו כי ההחלטה השנייה לא הוגשה להם כראוי, שכן היא אינה עומדת בדרישות תקנות סדר הדין האזרחי, ובפרט בכל הנוגע לשידורי פקסימיליה. בית המשפט מצא כי לא קיימת אי-ודאות לגבי ידיעתו של המבקש על ההחלטה או המועד האחרון להגשת ערעור, וכי הפגמים הפרוצדורליים אינם מצדיקים מסקנה כי ההמצאה לא בוצעה כדין. באשר להגשת הערעור במועד, קבע בית המשפט כי מועדי הערעור חלפו זה מכבר, וכי נדרשת הארכה. המבקש ביקש הארכת מעצר בנימוק של בריאותו הלקויה ואי הבנה לכאורה של זכויותיו החוקיות. עם זאת, בית המשפט דחה את הבקשה להארכה, שכן מצא כי בעיותיו הבריאותיות של המבקש לא מנעו ממנו לנקוט בפעולות המשפטיות הנדרשות או להתייעץ עם עורך דינו. זאת ועוד, בית המשפט התקשה לקבל את טענת המבקש בדבר אי הבנת מהותה של ההחלטה השנייה, וציין כי המבקש מיוצג על ידי עורך דין בהליך בבית המשפט המחוזי. בית המשפט הדגיש כי יש צורך בהסבר מפורט כדי להבין כיצד אי הבנה כזו יכולה להתרחש, אך עורכי דינו של המבקש לא סיפקו הסבר כזה. משכך, קבע בית המשפט כי בקשת הערעור נדחית, ובשל נסיבותיו האישיות של המבקש, בחר שלא לפסוק הוצאות למשיב. החלטה זו ניתנה ביום 25.7.2004.