ע"א 10424/05

תקציר

מדובר בתיק בין חברת אמקל בכור בע"מ לבין מינהל מקרקעי ישראל. מדובר בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מספטמבר 2005, שדחה את תביעתה של אמק"ל נגד המינהל. התביעה נסובה סביב פיסת קרקע חכורה בגבעתיים. אמקל, החוכרת הנוכחית, מערערת על שיעור התשלום שעליה לשלם למינהל עבור תוספת בנייה על הקרקע המוחכרת. חוזה החכירה המקורי הוא משנת 1949, והמחלוקת הנוכחית מתמקדת בפרשנות הוראותיו. לטענת המינהל, חוזה החכירה מאפשר לה לגבות דמי היתר בגין הסכמה לתוספת בנייה, ואילו אמכ"ל טוענת כי חוזה החכירה מאפשר רק העלאת דמי החכירה השנתיים בגין כל בנייה נוספת. בית המשפט מצדד במינהל, וקובע כי לשונו הברורה של חוזה החכירה מעניקה למינהל היתר זה. כמו כן, בית המשפט קובע כי פעולת ההיוון, המפחיתה את דמי החכירה בגין זכויות חכירה קיימות, אינה חלה על זכויות בנייה עתידיות. לפיכך, על אמק"ל לשלם תוספת תשלום בגין עליית ערך הקרקע כתוצאה מתוספת הבנייה, בשיעור של 4% כפי שנקבע בחכירה המקורית או לחילופין בשיעור של 51% כפי שנקבע בחכירה החדשה. אמק"ל יכולה לבחור באחת מהאפשרויות ולהודיע על כך למינהל בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. אם לא תעשה כן, היא תשלם את דמי החכירה השנתיים המוגדלים בהתאם לחכירה המקורית. בית המשפט גם מורה לאמק"ל לכסות את שכר טרחת עורך הדין של המינהל, בסך 30 אלף שקל.