ת"פ 2869/09

תקציר

הנאשם הואשם בעבירה של החזקת סכין שלא למטרה לגיטימית מחוץ לביתו או לחצרו, שהעונש עליה הוא עד חמש שנות מאסר לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין. הנאשם טען כי הסכין הוחזקה להגנה עצמית, שלטענתו הייתה מטרה לגיטימית, ונטל ההוכחה נפל עליו. השופט בחן את מהימנות טענת הנאשם ומצא אותה לוקה בחסר, תוך שהוא מציין סתירות בהודעותיו במשטרה ובעדותו בבית המשפט. גם אם בית המשפט היה מקבל את גרסת הנאשם לאירועים, החזקת סכין להגנה עצמית אינה נחשבת לתכלית לגיטימית על פי החוק. השופט הדגיש את כוונת המחוקק העומדת מאחורי החוק, שמטרתו למנוע מאזרחים לשאת נשק קר באופן שגרתי, מה שעלול להוביל להגברת האלימות. גם ההגנה על זוטות נדחתה, שכן העבירה אינה נחשבת מינורית או טריוויאלית, במיוחד לאור העלייה הנוכחית באלימות הסכינים והרחובות. השופט דחה גם את הטענה בדבר אי נטילת טביעות אצבע מהסכין על ידי החקירה, שכן היא אינה מהווה ראיה סבירה, ולכשלים כאלה אין בהכרח השלכות ראייתיות. כתוצאה מכך, השופט מצא את הנאשם אשם בעבירה והרשיע אותו.