ע"פ 4552/07

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לשלושה ערעורים על צווי הריסה מנהליים למבני מגורים. המערערים טענו, כי שגה בית משפט קמא בכך שלא ביטל את הצווים, וכי קמה להם זכות לעתור שכן הם נחשבים נפגעים. עם זאת, השופט דחה את הטענה כי המערערים הם בעלי זכויות חוקיים וכי האינטרס האישי שלהם גובר על האינטרס הציבורי. עוד נקבע בפסק הדין כי מי שרואה עצמו נפגע מצו הריסה חייב להוכיח את זכותו על הקרקע, דבר שהמערערים לא עשו. בית המשפט הכיר בכך שצווי הריסה לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבנייה מוצדקים רק כאשר מתקיים האינטרס הציבורי. על המדינה מוטל גם נטל הוכחה קל מאוד להוכיח את הצדקת ההריסה. במקרה דנן, הסכימה השופטת עם קביעתו של בית משפט קמא כי האינטרס הציבורי בהריסת המבנים גובר על האינטרס האישי של המערערים, בשל אופייה הנרחב של הבנייה, שפגע במרחב הציבורי, ובהיעדר נסיבות מקלות. לפיכך נדחו העררים, וצווי ההריסה ייכנסו לתוקף בתוך שבעה ימים. פסק דין זה מעביר מסר למיגור המגמה המדאיגה של הבנייה הבלתי חוקית, והוא מהווה תזכורת לכך שבתי המשפט ישמרו על החוק ועל האינטרס הציבורי.