ע"א 2500/93

תקציר

בית המשפט העליון בחן את עניינה של הגב' מטה שטרן, שהלכה לעולמה ללא קרובי משפחה מדרגה ראשונה, והותירה אחריה היסטוריה שנויה במחלוקת. שתי הצוואות הראשונות, שנעשו לטובת המשיב מס' 1, בוטלו, והשלישית, לטובת המערער, הוגשה בטענה שנערכו תחת השפעה בלתי הוגנת. בית המשפט המחוזי מצא תחילה כי המנוחה הייתה תלויה באופן מהותי במערערת, אשר טיפלה בה בשנותיה האחרונות, ולפיכך חזקה השפעה בלתי הוגנת, ופסלה את הצוואה השלישית. עם זאת, בית המשפט העליון בחן חזקה זו, בהתחשב בראיות בדבר רצונה העצמאי של המנוחה וקשריה עם אחרים, אשר הצביעו על אוטונומיה נפשית שלה ועל החלטתה לשנות את צוואתה באופן עצמאי. בית המשפט בחן את מעורבותו של המערער בעריכת הצוואה השלישית, וקבע כי אין בה כדי להוות השפעה בלתי הוגנת. יתר על כן, הם התייחסו לפגם צורני – לפיו בצוואה לא היה אישור ברור של עד להצהרת המנוח – אך מצאו כי אין בכך די כדי לבטל את הצוואה אם תוכח אמיתותה. בסופו של דבר, הפך בית המשפט העליון את פסק דינו של הערכאה הנמוכה יותר, בקובעו כי לא הייתה השפעה בלתי הוגנת, ואישר את הצוואה השלישית, תוך שהוא מדגיש כי המנוחה פעלה בזדון כדי לתגמל את המערערת על הטיפול בה. לפיכך, הערעור התקבל, תוך מתן תוקף לצוואתו האחרונה של המנוח.