רע"א 1816/97

תקציר

בתביעה בבית המשפט העליון תבעה עיריית חיפה את המדינה לשלם אגרת פינוי אשפה עבור נכסים בבעלות ממשלתית, לפי חוק העזר המקומי, לשנים 1985 עד 1994. הסוגיה המרכזית הייתה האם המדינה חייבת בתשלום אגרה זו, לאור פטורים לפי פקודת הארנונה ומסי הממשלה (פטור), 1938, ופקודת הפרשנות. בית המשפט הבחין בין "מס", "אגרה" ו"מחיר", וקבע כי אגרת פינוי האשפה דומה יותר למס מאשר לאגרה, שכן היא מכסה לא רק את פינוי האשפה אלא מגוון רחב של שירותים עירוניים. זה נפל תחת הפטור של המדינה מארנונה כללית. בכך הייתה המדינה פטורה מאגרת פינוי האשפה, שכן היא למעשה עקפה את הפטור ממס בכך שסומנה אחרת. זאת ועוד, סעיף 42 לפקודת הפרשנות קובע כי לא ניתן להטיל חובות על המדינה ללא חקיקה מפורשת, ומאחר שהדבר לא היה קיים בחוק העזר או בפקודה, המדינה לא הייתה חייבת באגרה. בעוד שבית המשפט הכיר בכך שהמדינה נהנית משירותים מוניציפליים כמו בעלי נכסים אחרים, הוא הדגיש כי יש לנהל את הסוגיות באופן אידיאלי בין המדינה לעיריות, במיוחד כאשר שינויי חקיקה מאוחרים יותר התייחסו בחלקם לציפיות התשלום. הערעור התקבל, והפך את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, ללא צו להוצאות, מה שמצביע על גישה הרמונית לפרשנות התחייבויות כספיות עירוניות הנוגעות למדינה.