בר"מ 8622/18

תקציר

מדובר בשני מבקשים, אזרח גאנה שנכנס לראשונה לישראל באשרת תייר ושוהה באופן בלתי חוקי מאמצע שנות ה-80, והשני בן משפחה. המבקשים ביקשו המשך שהייה בישראל בשל מצבו הרפואי של המבקש העיקרי, שאושר תחילה לתקופות מוגבלות על ידי משרד הפנים. עם זאת, בעקבות חוות דעת רפואיות מעודכנות, החליט המשרד לדחות את בקשתם, מה שהוביל את המבקשים להגיש ערר. בית הדין לעררים ובית המשפט לעניינים מנהליים דחו שניהם את ערעוריהם, בנימוק שמצבו של המבקש אינו עולה כדי מצב חירום רפואי וכי החלטת המשרד התבססה על חוות דעת רפואית מקצועית. לאחר מכן הגישו המבקשים רשות ערעור לבג"ץ, בטענה כי יש להחיל את המדיניות הקודמת בנוגע למצבי חירום רפואיים וכי הנוהל המעודכן הנוכחי אינו סביר. שופט בית המשפט העליון פסק נגד המבקשים, בקובעו כי הנוהל המעודכן אינו סותר את הנוהל הקודם וכי מצבו של המבקש אינו נחשב למצב חירום רפואי על פי אף אחד מהנוהלים. עוד ציינה השופטת כי המבקשים יכולים לערער לוועדה ההומניטרית הבין-משרדית על סמך כל השיקולים, לרבות מצבו הרפואי של המבקש, והאריכה את אשרת השהייה שלהם עד להגשת ערעור כזה. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה ללא צו להוצאות, והמבקשים קיבלו הארכת אשרה של 30 יום.