ת"א 11865-02-22

תקציר

השופטת דחתה את התביעה שהגישה התובעת נגד הנתבעת, השוכרת, המבקשת לפנותם מהנכס המושכר. התובעת טענה כי הנתבעת ביצעה בנייה משמעותית בנכס ללא היתרי הבנייה הנדרשים, בניגוד לחוק הגנת הדייר, ושיפצה את הנכס ללא הסכמת הבעלים, תוך הפרת הסכם השכירות. עם זאת, השופט לא מצא טעם בטענות אלה. החלטה קודמת של שופט אחר בתיק קשור הכירה בבנייה בלתי חוקית חלקית, אך הדגישה גם כי המבנה המקורי נותר על כנו, וכי העבודות הנוכחיות הן ניסיון לשקם את הנכס לאחר שריפה. השופט במקרה זה קבע כי התובע לא הוכיח כי בוצעה בנייה משמעותית המצדיקה פינוי, במיוחד בהתחשב בהיסטוריה של הנכס ללא היתרי בנייה. יתר על כן, השופט הגיע למסקנה כי התובע היה מודע לשיפוצים ואף ניסה לחבל בהם באמצעות פניות לעירייה, תוך הפגנת חוסר תום לב מצד התובע. השופטת דחתה גם את הטענה כי השיפוצים הפרו את הסכם השכירות, וקבעה כי התובעת ידעה עליהם ואף רמזה על הסכמה. בנוסף, השופטים הפעילו את שיקול דעתם והעניקו סעד הוגן, ובכך מנעו את הפינוי, שכן ההפרות לא נחשבו מהותיות, ולשוכר היסטוריה ארוכה של אכלוס ללא בעיות. השופטת הדגישה את חוסר תום הלב של התובע ואת הצורך של השוכר לשפץ לאחר השריפה. משכך, נדחתה תביעת הפינוי, והתובע חויב לשלם לנתבע הוצאות בסך 55,000 ₪ בתוספת מע"מ.