ס"ע 43332-10-19

תקציר

השופט החליט כי יש לאפשר את הבקשה לחייב את התובע להפקיד ערבות בגין הוצאות הנתבע. התקנה בתקנות סדר הדין של בית הדין לעבודה, המסמיכה את בית הדין להורות לתובע להפקיד ערבות לתשלום הוצאות הנתבע, צריכה להישקל אל מול זכותו של התובע לעיון בצדק. בקבלת החלטה זו, על השופט לשקול את סיכויי הצלחת התביעה, מורכבות התיק, שלב ההליך, זהות הצדדים והתנהלותם, ומצבו הכלכלי של התובע. במקרה זה, תבע התובע את מעסיקו, הנתבע 1, וגוף נוסף, הנתבע 2, בגין תשלומי פיצויים שונים, לרבות בגין אפליה על רקע מין, אי ציון הפרופיל הרפואי שלו, פיטורים ללא שימוע ואי תשלום שכר עבור חודש עבודה. השופטת ציינה כי סיכויי ההצלחה של טענות התובע נמוכים, במיוחד לאור העובדה שהתובע לא הגיש כל ראיה התומכת בטענותיו. השופטת לקחה בחשבון גם את מצבו הכלכלי של התובע, המיוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי, ואת עברו בהחלפת מקומות עבודה בתדירות גבוהה. משכך, קבעה השופטת כי על התובעת להפקיד ערבות בסך 2,000 ₪ להבטחת הוצאותיה של הנתבעת 1. אם התובע לא יעשה כן בתוך 30 יום, תידחה התביעה נגד הנתבע 1. הסכום נקבע תוך התחשבות בסכום הנתבע ובהוצאות שנפסקו בבתי הדין לעבודה, ובזכות לעיון בצדק.