רע"ב 48394-10-24

תקציר

השופטת במקרה זה דחתה את בקשת רשות הערעור בענייני בוררות, שכן היא לא העלתה שאלות חריגות עקרוניות, משפטיות או אינטרס ציבורי, וגם מתן הבקשה לא ימנע עיוות דין. הבקשה היוותה למעשה מסווה למחלוקת על הנסיבות הקונקרטיות של המקרה הנדון. השופטת הזהירה כי יש לסייג את טענות הצדדים בשל האופן החשאי שבו ניהלו את העסקה, ודחתה את הטענות לאי חוקיות בהסכם, שכן שני הצדדים היו מיוצגים על ידי יועצים משפטיים בעת ניסוחו. לגופם של טענות, התייחס השופט תחילה לפסק הבוררות השני, וקבע כי לא ניתנה למשיב הזדמנות נאותה לעיין בחוות דעתו של השמאי, שעמדה בבסיס פסק הבוררות, ולפיכך ביטל אותה. באשר לפסק הבוררות הראשון, קיבלה השופטת את טענת המבקשים כי לא היו מודעים לכך שהליך הבוררות עומד להסתיים וכי לא תינתן להם הזדמנות להציג את ראיותיהם. השופטת מתחה ביקורת על אופייה הבלתי פורמלי של הבוררות ועל חוסר הבהירות לגבי הגדרת הסכסוך והראיות שהוצגו. כמו כן, נמצא כי הבורר התבלבל בין בוררות לגישור, דבר שהצדיק את ביטול פסק הבוררות הראשון. עם זאת, השופט גם קבע כי אין לאפשר למשיבים ליהנות מבלבול זה ולכן, אם המבקשים ירצו בכך, יוכלו להמשיך ולקדם את העניין באמצעות בוררות. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, והביטחונות של המבקשים הוחזרו להם.