עע"מ 5667/13
פסק-דין עליון
תקציר
המערערת, אם לשישה ילדים שהוכרה חלקית כזכאית לדיור ציבורי, פנתה לקבלת דירה לאחר שנים שבהן הייתה ברשימת ההמתנה וקיבלה סיוע בשכר דירה. היא נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי מכיוון שמשמעות הדבר הייתה פינוי משפחה זכאית אחרת. המערערת פונתה גם מדירה בה התגוררה, השייכת לדיור ציבורי, דבר שהגביר את תחושת המצוקה שלה. בית המשפט הכיר בזכאותה ארוכת השנים של המערערת ובמצבה הקשה, אך לא יכול היה להעניק לה את הדירה שביקשה, שכן הדבר יחייב עקירת משפחה זכאית אחרת, דבר שבית המשפט לא יכול היה להצדיק. המשיבים, האמונים על הדיור הציבורי, הודו כי סיכוייו של המערער לקבל דירה קלושים, בשל מחסור ביחידות דיור פנויות ורשימת המתנה ארוכה. השופטת הביעה דאגה מחוסר ההתקדמות במתן דיור ציבורי ומהאפשרות שהזכאות תהפוך לזכות לסיוע חלקי בשכר דירה שאינו עונה על הצרכים. למרות האהדה למצבה של המערערת, הערעור נדחה מאחר שלא הייתה הצדקה ברורה למתן עדיפות, והשיטה הנוכחית לא נתנה מענה הולם. פסק הדין הדגיש את הסוגיה הרחבה יותר של מצוקת הדיור הציבורי ואת הצורך של גורמים רשמיים לטפל בחשש זה. למערערת לא נפסקו הוצאות.
עע"מ 5667/13 בת שבע אליה נ' מדינת ישראל -משרד הבינוי והשיכון, עליון (9.7.2014)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.