עת"מ 20952-09-22

תקציר

השופט קיבל את העתירה לביטול צו חניה בשל ליקויים רבים בהוצאת הצו. הצו, שנועד להפוך מגרש בן 53 דונם לחניון ציבורי לאוטובוסים, היה בלתי סביר, בלתי מידתי ובלתי חוקי לפי חוק המגרשים הריקים. מטרתו – הקמת מסוף תחבורתי – עמדה בסתירה לכוונת החוק להקל באופן זמני על מצוקת החניה ולהסיר מטרדים סביבתיים. כמו כן, הדגישה השופטת את ההיבטים המנהליים והסוגיות המשפטיות סביב הצו, לרבות היעדר שימוע, ניגוד עניינים פוטנציאלי והצורך בהיתרי בנייה. ליקויים נוספים כללו את הגדרת המגרש כ"ריק", אי יידוע העותרים ועקיפת דיון במועצת העיר. השופט הדגיש את הצורך לכבד את זכויות הקניין הפרטי ופירש את חוק המגרשים הריקים בצמצום, מה שהוביל למסקנה כי הצו אינו תקף. המשיבים, לרבות עיריית תל אביב ומדינת ישראל, חויבו לשלם לעותרים שכר טרחה, כאשר ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים.