ע"א 121/86

תקציר

המערערת תבעה את המשיב בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לאכיפת הסכם לאספקת שטיחים, שהמשיבה לא קיימה. המערערת דרשה, כסעד חלופי, השבת הכספים ששולמו בגין העסקה ופיצוי בגין הנזקים שנבעו מהפרת החוזה. בית המשפט המחוזי מצא לטובתה של המערערת בכל הנוגע לאכיפת ההסכם, והביא את המשיב לבקש עיכוב ביצוע, לה התנגדה המערערת. למרות שזכה בתביעתו, ערער המערער על החלטת בית המשפט המחוזי, בטענה כי הוא אינו פוסק בתביעתו החלופית לפיצויים. המערערת טענה כי חלוף הזמן והשינויים בקצב האינפלציה הופכים את אכיפת ההסכם לבלתי מעשית ובלתי צודקת. בית המשפט העליון קבע כי המערערת לא הביעה העדפה לסעד החלופי במהלך הדיונים, וכי שינוי הנסיבות אינו מצדיק תיקון כתבי הטענות או הצגת ראיות נוספות. יתר על כן, בית המשפט ציין כי המערערת לא הוכיחה כל ניסיון להפחתת נזקים, שהיא דרישה לקבלת פיצוי מלא. עוד קבע בית המשפט כי השינויים האינפלציוניים לא היו בלתי צפויים והיו צריכים להילקח בחשבון בעת ניהול התביעה. לבסוף, מצא בית המשפט כי הנסיבות אינן מצדיקות את ביטול צו האכיפה ובמקום זאת פסיקת פיצוי כספי. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענת המערערת בדבר אספקת 900 מטרים של שטיחים באיכות ירודה והורה למשיבה לשלם פיצוי בגין הפרה זו. מהות הערעור נדחתה, והמערער חויב לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין.