ע"א 1170/91

תקציר

הערעור על חובתו של עו"ד יחיאל נדחה, ואישר את אחריותו לרשלנות כלפי מרשתו, אורה כהן. בית המשפט קבע כי עורך דין חב חובת זהירות לא רק כלפי לקוחותיו אלא גם כלפי צדדים המעורבים ישירות בעסקאות שהוא מקדם, כגון רוכשי נכסים כמו כהן. למרות שכהן לא היה מיוצג רשמית על ידי עו"ד יחיאל, תפקידו בעסקה הטיל עליו חובה לנהוג במקצועיות ובנאמנות. בית המשפט הדגיש כי עו"ד יחיאל לא וידא פרטי רישום חיוניים שהיו מגלים הערת אזהרה קיימת, ובכך התריע בפני כהן על סיבוכים משפטיים אפשריים. מחדל זה היווה הפרה של חובתו, ולמרות הסתמכותו של כהן על מומחיותו, לא פטר אותו מאחריות. בית המשפט התייחס גם לאחריותם של האחים בכור, והדגיש את אשמתם המוסרית הגדולה יותר בשל הימנעותם מגילוי מידע חוזי מרכזי בנוגע למכירת הדירה. כתוצאה מכך, בעוד שגם האחים בכור נמצאו אחראים, רשלנותם עלתה על זו של עו"ד יחיאל, אם כי בית המשפט הציע חלוקה פנימית של 75% עד 25% בין האחים בכור ליחיאל. אף על פי כן, לא הוטל שיפוי מלא על האחים בכור, מתוך הכרה בחובותיו המקצועיות של יחיאל עצמו כלפי שני הצדדים המעורבים. בית המשפט הגיע למסקנה כי ששון בכור, בניגוד לאחיו, לא הראה כל ראיה למעורבות, ולכן בוטלה חובתו כלפי עו"ד יחיאל. בסופו של דבר, הודגשו תחומי האחריות והחובות של צדדים משפטיים וחוזיים, תוך הדגשת הדרישה לשקיפות וחריצות בהתקשרויות מקצועיות.