דב"ע נב/93 - 0

תקציר

אדם לקה באוטם שריר הלב (תאונת עבודה) במהלך עבודתו בשנת 1987 ותבע הטבות מהמוסד, שנדחו. לאחר מכן הגיש תביעה לבית הדין האזורי בתל אביב, בדרישה להכיר במחלתו כתאונת עבודה ובהטבות הנלוות. בית הדין המחוזי הכיר באוטם שריר הלב כתאונת עבודה, אך סירב לקבוע את אחוזי הנכות שלו, ובמקום זאת הפנה אותו לוועדה רפואית. משלא היה מרוצה מהחלטה זו, ערער המערער. עם זאת, הערעור נעדר שחר, שכן נקבע במפורש בחקיקה כי קביעת אחוזי הנכות צריכה להיעשות על ידי ועדה רפואית ולא על ידי בית המשפט. יתר על כן, לא הייתה כל הצדקה לטענת המערער כי הוועדה הרפואית עלולה להגיע למסקנה המנוגדת לקביעת בית המשפט בעניין הנכות. עוד ציין בית המשפט כי תלונתה של המערערת על שכר הטרחה שנפסק, אשר נקבע על סך של 6.30 ₪, אינה מבוססת, ודבקה בפוליסה לפסיקת הוצאות בהליכים בהם מעורב המוסד לביטוח לאומי. השופטים הדגישו את חוסר התוחלת שבערעור והציעו להטיל על המערער את האחריות להוצאות שנגרמו לו, אך בסופו של דבר החליטו שלא לעשות זאת מאחר שעורך דינו של המוסד לא ביקש זאת. פסק הדין אישר מחדש את ההנחיות החקיקתיות הברורות לקביעת נכות ואת תפקידו המצומצם של בית הדין במקרים כאלה, ונמסר למערער כי קביעת הנכות בעקבות תאונת עבודה מצויה בסמכותה של ועדה רפואית, עליה ניתן לערער במידת הצורך.