עא"ח 8/10

תקציר

במקרה דנן, הערעור על החלטת הרשם, אשר מלכתחילה שלל מהמערער פטור מתשלום אגרות בגין פנייה לבית המשפט, נבחן לעומק. המערער, שעבד בעבר כרואה חשבון במשרד נשיץ ברנדס ושות', משך כספים שלטענתו נצברו כהפרשי שכר ותנאים סוציאליים לאחר סיום העסקתו. פעולה זו הובילה להליכים משפטיים בהם העלתה המערערת טענות מרובות לפערי שכר והטבות, אשר כולן נדחו בשל התנהגות בלתי הולמת וליקויים פרוצדורליים. לאחר דחיית ניסיונו האחרון לתקן את תביעתו, ביקש המערער פטור מאגרת בית משפט בנימוק של קושי כלכלי, דבר שנדחה על ידי הרשם, בציינו כי סכום האגרה צנוע וניסיונותיו עוקפים פסיקות קודמות. זאת ועוד, הרשם הטיל סנקציות על המערער בגין שימוש בשפה לא מכבדת במסמכים שהוגשו לבית המשפט, והטיל הוצאות לטובת המדינה. על אף שערערה תחילה על הוצאות אלה, בעיקר בשל מצוקה כלכלית והטלת ספק בסמכות להטיל הוצאות אלה, שילמה המערערת בסופו של דבר את שכר הטרחה הנדרש, והפכה חלק זה של הערעור למיותר. בית המשפט אישר את נחיצות ההוצאות בשל התבטאויותיו הבלתי ראויות של המערער כלפי בית הדין, והדגיש את חשיבותה של שפה מכבדת ומרוסנת בהליכים שיפוטיים. עם זאת, בית המשפט הפחית את ההוצאות מ-5,000 ₪ ל-3,000 ₪, בתקווה שהמערער למד את הלקח, תוך הטלת הוצאות נוספות בסך 1,500 ₪ בגין הוצאות המשיבים בהליך הנוכחי. פסק דין זה מדגיש את הציפייה של הרשות השופטת לנימוס ולציות פרוצדורלי מצד בעלי הדין.