ע"א 1452/23

תקציר

הערעור מתייחס לסכסוך בין בני זוג לשעבר על מכירת דירת המגורים המשותפת שלהם. המערער, שייצג את עצמו, ביקש לפסול את השופט המטפל בעניינם, בנימוק של משוא פנים והפרות פרוצדורליות. הערעור נסב על התנהלותו של השופט בהליך נפרד בנוגע להסכם המכר, שלטענת המערערת הפגין משוא פנים. עם זאת, השופטת דחתה את בקשת הפסילה, והסבירה כי יש להבחין בין ההליכים בפניה לבין אלה שבפני בית המשפט. היא הדגישה כי חוסר שביעות רצונו של המערער מהחלטותיה הקודמות לא היה סיבה מוצדקת לפסילה וכי זכויותיו כובדו לאורך כל ההליך. עוד ציינה כי המערער כבר הגיש ערעור על פסק הדין בהליך הנפרד, וזהו מוקד ענייני פסילתו. בית המשפט דחה את הערעור, והסכים עם עמדת השופט כי בקשת הפסילה אינה הדרך המתאימה לתת מענה לחששותיו של המערער לאחר מתן פסק הדין. בית המשפט הדגיש כי הליכי הפסילה צופי פני עתיד וכי דרך הפעולה הראויה, במקרה זה, היא להעלות את הטענות בערעור על פסק הדין עצמו. כמו כן, קבע בית המשפט כי לא ניתן לשוב ולהיבחן בטענות שהועלו בעבר בבקשת פסילה קודמת, שהוכרעה נגד המערער ולא הוגש עליה ערעור. בנוסף, ציין בית המשפט כי הסתמכותו של המערער על תשובת השופט לתלונתו אצל נציב תלונות הציבור אינה קבילה, שכן תקשורת כזו אינה קבילה כראיה. הערעור נדחה, ולא נפסקו הוצאות מאחר ולא התבקשה תגובה.