עמ"ה 409/02

תקציר

פסק הדין דן בטענת המערערת כי חובות מסוימים צריכים להיות מסווגים כחובות אבודים ולפיכך להיות מוכרים לצורכי מס בשנות המס הרלוונטיות. השופט מקבל בחלקו את טענת המערערת ומכיר בחלק מהחובות כחובות אבודים לשנות מס ספציפיות. עם זאת, השופט דוחה רבות מטענות המערער בשל היעדר ראיות מספיקות להוכחת קיומם של החובות וסיווגם כחובות אבודים. השופט מתייחס גם לטענת המערערת בדבר הזכות להחכיר חנות כנכס קבוע וקובע כי החכירה היא אמנם נכס קבוע, אך רק לשנות המס 1997, 1998 ו-1999. כתוצאה מכך, מבוטלת תוספת להכנסות המערערת בשל האינפלציה לשנת המס 1996. בנוסף, השופט מורה למערער לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪. לסיווג החובות הרעים יש השלכות על ניכויי מס והחזרי מע"מ, והשופטת קובעת כי יש לנכות מע"מ מסכומי החובות שהוכרו כחובות אבודים.