בג"צ 2705/20

תקציר

פסק הדין דן בחוקיות הגבלת הגישה לבתי עלמין ביום הזיכרון בתקופת מגפת הקורונה בישראל. בעתירה, שהוגשה על ידי אדם פרטי, נטען כי האיסור לפקוד את קברי יקיריהם ביום משמעותי זה פוגע בזכויות חוקתיות, ובפרט בזכות לחופש תנועה, חופש ביטוי ואוטונומיה אישית. הממשלה מצדיקה את ההגבלות כאמצעי להגנה על בריאות הציבור ובטיחותו, ומציינת את הסכנה של התקהלויות המוניות במהלך המגפה. בית המשפט מכיר בפגיעה בזכויות חוקתיות, אך מכיר בנסיבות החריגות שהביא עמו משבר הבריאות העולמי. הוא בוחן את התקנות לפי סעיף 12 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, המאפשר שלילה או הגבלה של זכויות מסוימות במצב חירום. הרכב של שלושה שופטים הגיע למסקנה כי ההגבלות הכרחיות, מידתיות ומותאמות לנסיבות. הם מוצאים כי תכלית התקנות ראויה, וקיים קשר רציונלי בין האמצעי לבין המטרה של שמירה על בריאות הציבור. עוד מצדיק בית המשפט את נחיצותן של ההגבלות בציון הסיכונים הפוטנציאליים להדבקה המונית בבתי העלמין ביום הזיכרון, נוכח הקונצנזוס בקרב מומחים בעולם לגבי הסכנות הטמונות בהתקהלויות גדולות. פסק הדין מתייחס גם להצעת העותרת לאפשר רק לבני משפחה מדרגה ראשונה לבקר בבתי עלמין, אך הוא מוצא קשיים מעשיים, לוגיסטיים ורגשיים ביישום הצעה זו. תחת זאת, התקנות הנוכחיות, שגובשו בסיוע המשפחות השכולות וגורמי הביטחון, נחשבות מידתיות וסבירות, תוך איזון בין הגנה על זכויותיהן ורגשותיהן של משפחות שכולות לבין שמירה על בריאות הציבור. לסיכום, בית המשפט קובע כי תקנות שעת חירום המגבילות את הגישה לבתי עלמין ביום הזיכרון אינן בלתי חוקתיות. העתירה נדחית, למרות ההבנה של הצער והכאב שגרמו ההגבלות. השופטים מדגישים את חריגות המצב ואת הצורך בתגובה קפדנית ומידתית מצד הממשלה. החלטה זו, הם טוענים, מבטיחה את ההגנה על בריאותו ובטיחותו של הציבור תוך גילוי רגישות למשמעותו העמוקה של יום הזיכרון בישראל.