רע"א 34277-06-18

תקציר

פסק הדין המדובר מתבסס על בקשה לעיכוב הליכים בבית משפט שלום, שנדחתה. המבקשים ביקשו להעביר תביעה כספית נגדם לבית הדין הרבני בירושלים, על בסיס סעיף בחוזה שלהם עם המשיב. הסעיף הזכיר "סמכות שיפוט בלעדית ובלעדית" של בית הדין הרבני בירושלים, אך לא הזכיר במפורש בוררות, שהעלתה ספקות לגבי כוונת הצדדים המקוריים. גם אם בית המשפט הניח כי בכוונת המבקשים לפתור סכסוכים באמצעות בוררות, נוסח הסעיף היה עמום בהתייחסותו לבית הדין הרבני בירושלים, שכן לא ברור אם הוא מתייחס לבית משפט ממלכתי או פרטי. עמימות זו, קבע בית המשפט, מצדיקה את דחיית הבקשה להקפאת הליכים, מה גם שהמשיבה לא הסכימה לכל הסכם כזה. זאת ועוד, נדחתה גם טענת המבקשים כי יש למנות בורר חלופי, שכן הנסיבות לא הצדיקו זאת, ופסקי דין קודמים לא תמכו בטענת המבקשים. ככלל, בקשת רשות הערעור על דחיית הבקשה לעיכוב הליכים נדחתה, כלומר ההחלטה הראשונית של בית משפט השלום עמדה בעינה, והתיק לא יועבר לשום בית דין רבני.