ת"א 21170-07-10

תקציר

השאלה היא האם הצעת רכש מהווה חוזה מחייב. בית המשפט העליון בחן בעבר את הצעת הרכש וקבע כי קיימות שלוש אינדיקציות המצביעות על כך שהצדדים לא התכוונו שהיא תהיה מחייבת. אלה היו: גובה המקדמה הנמוך, היעדר מפרט והתנהלות הצדדים לאחר חתימת ההצעה. בפסק הדין הנוכחי נמצא כי האינדיקציה הראשונה - המקדמה - תומכת בדעה כי הצעת הרכש אינה מחייבת. באשר לאינדיקציה השנייה, השופט לא שוכנע כי צורפו להצעת הרכש סקיצה ומפרט. אשר לאינדיקציה השלישית, השופטת קיבלה את הסברם של התובעים כי לא שילמו תשלום שני משום שהנתבעת סירבה למסור מספר חשבון ליווי, אך אין בכך כדי לשלול את הטענה כי הצעת הרכישה אינה מחייבת. השופט מצא כי הצדדים ראו בהצעת הרכישה בסיס מחייב למשא ומתן. עוד קבעה השופטת כי הנתבעת הפרה את חובת תום הלב שלה במהלך המו"מ בכך שניסתה להעלות את מחיר הדירה. עם זאת, השופט קבע כי הנסיבות אינן מצדיקות פיצויי קיום, ותחת זאת פסק לתובעים פיצויי הסתמכות, ששיקפו את עליית מחיר הדירה במהלך המשא ומתן. סכום זה חושב כהפרש בין המחיר בהצעת הרכש לבין מחיר השוק במועד סיום המו"מ, בתוספת החזר המקדמה של התובעים. כמו כן פסקה השופטת לתובעים פיצוי בסך 10,000 שקל בגין עוגמת נפש. לבסוף הורה השופט לנתבע הראשון (אך לא לשני) לשלם לתובעים הוצאות ושכר טרחת עורכי דין.