רע"פ 3217/13

תקציר

המקרה שלפנינו נסוב סביב השאלה האם מי שהורשעו בשימוש בקרקע ללא ההיתר הנדרש או בסטייה מהיתר מחויבים להרוס את המבנים בקרקע האמורה, גם אם אינם בעלי הקרקע. המבקשים טענו כי עניינם מעורר שאלה משפטית משמעותית, מה שהביא את בית המשפט לבחון את העניין. עם זאת, בית המשפט מצא כי שאלה זו כבר הוכרעה בחקיקה הקיימת. על פי חוק התכנון והבנייה, סעיפים 204 ו-205 קובעים במפורש כי ניתן לחייב כל "אדם" שהורשע בעבירות כאלה להרוס מבנים בלתי חוקיים, דבר המצביע על כך שכוונת המחוקק הייתה להקנות לבית המשפט שיקול דעת רחב בעניין זה. הדבר נתמך גם בסעיף 208, המפרט את הגורמים השונים שניתן להטיל עליהם אחריות לעבירות מסוג זה, ובכלל זה לא רק בעלי הקרקע אלא גם המשתמשים בקרקע. יתר על כן, סעיף 212 קובע מצבים בהם ניתן להורות לאדם להרוס מבנים בלתי חוקיים מבלי שהורשע כלל בעבירה. כמו כן הודגשה חומרת הבנייה הבלתי חוקית בישראל, המכונה "מגפת מדינה" החותרת תחת שלטון החוק. כתוצאה מכך קבע בית המשפט כי החלטת בית משפט השלום להורות למבקשים להרוס את המבנים הבלתי מורשים הייתה חוקית. גם החלטת בית המשפט המחוזי שלא להתערב בפסק דין זה הייתה מוצדקת. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, ומכאן משתמע כי על המבקשים לקיים את צו ההריסה.