סע"ש 33291-07-18

תקציר

בית הדין מצא כי המבקש, שביקש סעד זמני להשבת העסקתו, לא הוכיח זכות לכאורה לעשות כן. הראיות הראו כי המבקש הפר את התקנות בכך שהפנה מטופלים בבית החולים בו עבד לטיפול פרטי, והוא גם נמנע מלהכחיש תלונות אחרות נגדו, כגון שינוי טופסי הסכמה ויצירת משבר אמון חריף עם עמיתיו. ההחלטה לסיים את העסקתו נמצאה אפוא סבירה, כאשר מאזן הנוחות נוטה לטובת בית החולים. זאת ועוד, המבקש לא הוכיח כי ההחלטה הייתה בלתי סבירה או נפלו בה פגמים כלשהם המצדיקים את התערבות בית המשפט. משכך, נדחתה בקשתו לסעד זמני, תוך קביעת הוצאות שיישקלו בהליך העיקרי. השופט הגיע למסקנה כי סיכויי ההצלחה של המבקש בתביעה העיקרית נמוכים, וההחלטה לפטרו הייתה מוצדקת, ולכן בקשתו לסעד זמני נדחתה.