ע"א 7237/13

תקציר

פסק הדין דן בעקרון הסופיות בטאבו ובקריטריונים הנוקשים הנדרשים לתיקון רישומים אלה. היא מדגישה כי מרגע רישום הזכויות במקרקעין בטאבו, זכויות קודמות מתבטלות וכי רישום זה משמש ראיה חותכת לבעלות אלא אם הוכח אחרת. תיקונים ברשומות אלה מותרים רק במקרים חריגים כגון הונאה. במקרה הספציפי הזה, בית המשפט המחוזי מצא תחילה כי רישום המקרקעין על ידי המדינה היה מזויף בשל היעדר הודעה לתובע המקורי. עם זאת, בערעור נקבע כי המשיבים לא עמדו בנטל ההוכחה הכבד הנדרש לביסוס תרמית, הכרוך בהוכחת כוונת מרמה. בית המשפט הדגיש כי טעויות מנהליות או רשלנות אינן שוות ערך להונאה. פסק הדין התייחס גם לתקופת ההתיישנות, וציין כי התביעה הוגשה הרבה מעבר לתקופה המותרת, ולכן מצדיק דחייה. השופטים הדגישו את חשיבות ההקפדה על כללים פרוצדורליים ואת הקושי לייחס תרמית למעשי עבר של עובדי ציבור שנפטרו ללא ראיות ברורות. משכך, הערעור התקבל, פסק דינו של בית המשפט המחוזי בוטל, ורישום המקרקעין על שם המדינה נשמר.