ערר 41/15

תקציר

פסק הדין עוסק בשלושה ערעורים על היטלי השבחה הנובעים מבקשות להרחבת דירות מגורים בירושלים. הערעורים מתמקדים בשיטת חישוב תחולתה של הוראת הפטור להרחבת דירות מגורים. הסוגיה הראשונה נוגעת לשאלה האם מרפסות הזזה צריכות להיכלל בשטח הכולל של הדירה, ובכך לפטור אותן מההיטל. הוועדה מצאה כי אין לכלול אותם, שכן החוק מבחין בין הנכס שעליו חל הפטור לבין היקף הפטור עצמו. לכן, כל עוד השטח הכולל אינו עולה על 140 מ"ר, בקשה לכל הרחבה של הדירה תהיה פטורה. הסוגיה השנייה נוגעת לתחולת הפטור על מרפסות פתוחות ומרפסות גג. הוועדה קבעה כי רק מרפסות פתוחות של עד 14 מ"ר ייחשבו כחלק מדירת המגורים ולכן פטורות מההיטל. מרפסות גג, הדומות יותר לשטחי חצר, אינן צריכות להיחשב כחלק מהדירה לצורך פטור זה, למעט 14 מ"ר ראשונים. הסוגיה השלישית נוגעת לשאלה האם יש לכלול שטח של ממ"ד קיים בשטח הדירה הכולל. הוועדה קבעה שכן, למרות שממ"דים מוגדרים כאזורי שירות. זאת משום ששטח הדירה צריך לכלול את כל השטחים המקורים, והפטור המלא לבניית ממ"ד לפי הוראה אחרת אינו מאפשר להחריג את שטח הממ"ד. עם זאת, פטור זה לגבי בניית ממ"ד אינו חל כאשר מדובר בבקשה להרחבת דירה עם ממ"ד קיים. לכן, יש לספור את שטח הממ"ד לכיוון 140 המטרים הרבועים, מה שאומר שיהיה צורך לשלם היטל נוסף עבור שטח זה. לסיכום, פרשנות הוראות הפטור מובילה את הוועדה לקבוע כי אין לכלול את שטח המרפסות הפתוחות הקיימות בשטח הכולל של הדירה, בעוד שטח הממ"ד צריך להיות. כמו כן, רק מרפסות פתוחות של עד 14 מ"ר ייחשבו כחלק מהדירה ובכך פטורות מהיטל השבחה.