ת"פ 1274/00

תקציר

פסק הדין דן בעסקי אביזרי צנרת מברזל יצוק ומוצא את הנאשמים אשמים בעיסוק עסקי מגביל, לרבות קביעת מחירי מינימום, הגבלת ייצור ושיווק והימנעות מיבוא אביזרים או שיווק יבוא, בניגוד לחוק ההגבלים העסקיים. בית המשפט מאשר כי פרקטיקות אלה פגעו בתחרות מבחינת מחיר, מגוון, כמות, סוג ומחיר האבזור. היא דוחה את הכחשות הנתבעים בדבר תיאום מחירים, ייצור ושיווק כמויות. בית המשפט מוצא גם ראיות להסדר מכסות שהרתיע מפיצים מלמכור מעבר למכסה שהוקצתה להם, ולמעשה חיסל את התחרות. כמו כן צוינה ההבנה של המשווקים את מערכת הבונוסים. בית המשפט ניתח את תפקידו ותודעתו של כל אחד מהנאשמים והרשיע את רובם באישומים השונים, למעט מנדל גולדברג, שזוכה מחוסר ראיות מספיקות. פסק הדין מתייחס לארבע טענות נוספות. ראשית, הטענה כי הנאשמים הגיעו להסדר אי יבוא נמצאה כחסרת ראיות ישירות מספיקות, מה שהוביל לזיכוי הנאשמים מחמת ספק סביר. שנית, גם ההסדר הנטען בין מודגל לטסה מוטל בספק מאותה סיבה. שלישית, לגבי הנאשם הרביעי, אלתיאל, הרשיע בית המשפט את מודגל, צה, בן הרצל ואליהו ושאלתיאל טסה בכך שלא הסבירו באופן מניח את הדעת חתימות מסוימות, אך זיכה את גולדברג. לבסוף, האישומים החמישי והשישי הנוגעים להסדרי אי יבוא וקביעת מחירים לא הוכחו מעבר לספק סביר, והובילו לזיכוי. האישום השביעי, שעניינו עבירות על חוק ניירות ערך, נדחה בשל חוסר אחידות בחיוב בעבירות מסוג זה, ובכך נפגע השוויון. בית המשפט ציין את הרשעתם של הנאשמים באישום הראשון של הסדר מחיר מינימום ואת האישום הרביעי בעניינו של טסה, תוך זיכויים מיתר העבירות. פסק הדין ניתן ב-22 במרץ 2010.