ע"א 24223-05-16

תקציר

הערעור מתייחס לחבותו של המשיב בתשלום ארנונה למערערת בגין תקופה בה היה המשיב רשום כמחזיק בנכס. המשיב טוען כי החתימה על הסכם השכירות מזויפת וכי המערערת "עצמה את עיניה" לנסיבות האמיתיות ולכן אין לחייבה בתשלום המסים הנדרשים ממנה. המשיבה לא הגישה התנגדות להחלטת העירייה ואף לא ביקשה הארכת מועד לשם כך. המשיבה גם לא ביקשה רשות לטעון בבית המשפט כי אינה מחזיקה בנכס. בנוסף, המשיב לא הציג כל ראיה להוכחת הזיוף הנטענת. השופטים מסכימים עם המלצת המערער לקבל את הערעור. השופטים מדגישים כי הנטל הוא על המשיב להפריך את החזקה כי המערער פעל כשורה, דבר שהמשיב לא עשה. יתר על כן, למשיבה היו הזדמנויות רבות במהלך התביעה האזרחית להציג את עדותה וראיותיה, אך לא עשתה כן. מסקנת השופטים היא כי המשיבה לא סיפקה כל תשתית עובדתית שתתמוך בטענתה כי המערערת התעלמה מסימנים ברורים לכך שעליה לחקור את הבעלות האמיתית בנכס. אשר על כן, הערעור מתקבל, החלטת בית משפט קמא מתבטלת, והמשיב מחויב לשלם את הארנונה הנתבעת על ידי המערערת, בצירוף שכר טרחת עורך דין.