ת"א 4552-07-12

תקציר

התובעת תבעה הכרה בזכויות בלעדיות על גג הבניין בו נמצאת דירתה. הגג הוגדר במקור כרכוש משותף, אך בהמשך חובר למחסן מתחת לחדר המדרגות כדי ליצור דירה רביעית, שנמכרה לאחר מכן. השופט קבע כי יחידת האחסון אינה יכולה להיחשב כ"דירה" ולכן הגג צריך לחזור להיות רכוש משותף. עם זאת, השופט קבע כי מכירת זכויות הבנייה - שלא הוצמדו לדירה כלשהי ונותרו בידי רשות הפיתוח (עמידר) - לבעל הדירה השלישית תקפה. עמידר שמרה לעצמה את הזכות להפקיע את הגג ואת זכויות הבנייה בעת מכירת הדירות האחרות, והבעלים נחשבו כמי שהסכימו להסדר זה. למרות שעמידר הצמידה את הגג שלא כדין ליחידה שאינה קיימת, היא הייתה רשאית למכור את זכויות הבנייה ללא מכרז, שכן שוויין היה מתחת לסכום הסף. השופט גם לא מצא ראיות לקנוניה או הונאה במכירה. לפיכך, נדחתה הטענה כי הגג שמעל דירת התובעת שייך לה. צו המניעה הארעי שמנע מהנתבעים לבנות על הגג בוטל. התובע חויב לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, אולם הסכום המגיע לבעל הדירה השלישית הופחת כדי לשקף את ההצלחה החלקית של תביעת התובע.