תאד"מ 57938-05-22

תקציר

הנתבעת אינה חולקת על הפרסומים המדוברים או על תוכנם – אלא רק על תביעות הנזיקין של התובעת. הפרסומים המדוברים, כך נקבע, מהווים לשון הרע שכן הם עלולים להשפיל את התובע בעיני הציבור ולבזות אותו על מעשיו ותכונותיו בעבר. מבין ההגנות שהוצגו על ידי הנתבע, בית המשפט מקבל את הגנת תום הלב באופן צר לאירוע הראשון בלבד, וקובע כי האזהרה לציבור הייתה מוצדקת בעת הפרסום. אולם האירועים השני והשלישי אינם נחשבים כנופלים תחת הגנה זו, שכן מדובר באמירות כלליות ולא לשם הגנה על טובת הציבור. בית המשפט מקבל גם את הגנת האמת בפרסום לאירוע הראשון והשני, שכן עברו הפלילי של התובע הוא עניין של רישום ציבורי. אך הגנה זו נדחית בגין המקרה השלישי, בו כינה הנתבע את התובע "סרסור". השפה הקשה בה נקט הנתבע, בו כינתה את התובע "תוצר של זרע מקולקל" וכינויי גנאי נוספים, אינה נחשבת לשון הרע אלא גידופים והתרסה, שאינם מוגנים בחוק. בסך הכל פסק בית המשפט לתובע פיצויים בסך 12,000 ₪ והוצאות בסך 2,000 ₪, ומצא את הנתבע אחראי באופן חלקי ללשון הרע.