ת"צ 15001-09-18

תקציר

בפסק דין מקיף בעניין הסתלקות מתובענה ייצוגית, בחן בית המשפט את המורכבויות לפי סעיף 16(א) לחוק תובענות ייצוגיות, בפרט בעקבות חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 10), אשר נחקק במטרה לרסן תביעות פיצויים סרק. בית המשפט הדגיש את הצורך בקבלת אישור שיפוטי להסתלקות וכל ההטבות הנלוות אליה כדי להימנע מפגיעה באינטרסים של הקבוצה המיוצגת. תנאי האישור הם עילת תביעה לכאורה וטובת הנאה ברורה לחברי הקבוצה. במקרה דנן, בחן בית המשפט את התחייבותה של המשיבה לסמן מוצרים על פי דין – שבאה לידי ביטוי במאמצי המבקש – המקיימים את תנאי העילה לכאורה. עם זאת, נראה כי התועלת הציבורית שסופקה אינה מספקת; נמתחה עליה ביקורת על כך שהיא עשויה לתמרץ רכישות מהמשיב, ובכך לפגוע בתחרות בשוק. למרות שהביעו ספקות לגבי נאותות התועלת הציבורית וחשדו בתת-ייצוג אפשרי של אינטרסים ייצוגיים במהלך המשא ומתן, בית המשפט הפחית באופן משמעותי את שכר הטרחה המוצע ואת שכר הטרחה המוצע למבקש, והעניק רק 2,500 ש"ח ו-10,000 ש"ח, בהתאמה, נתון המשקף גישה זהירה כלפי תגמול משיכה לכאורה חסרת ערך. באופן משמעותי, היא הורתה להקצות את התשלום העודף המוסכם בסך 52,500 שקל לקרן להגנת הצרכן, תוך שהיא דוגלת בשימוש אחראי במשאבי בתי המשפט ומחזקת את העובדה שתביעות סרק, או ספקולטיביות, לא צריכות להכביד על מערכת המשפט ולא להניב רווח כספי מופרז. ההחלטה התייחסה גם להיבטים פרוצדורליים, אישרה את חובת המשיב לכסות את חלק האגרה הראשון ופסק נגד הפטור מהאגרה השנייה, תוך שימת דגש על השקעת המשאבים השיפוטיים גם בתיקים שנסוגו. פסק דין זה משרטט איזון זהיר בין קידום תובענות ייצוגיות אמיתיות לבין הרתעת תמרונים משפטיים נצלניים העלולים להסיט את הצדק ואת האינטרס הציבורי.