ע"פ 7942/04

תקציר

במקרה דנן של הרשעתו של המערער ברצח, השאלה העיקרית הייתה האם הייתה למערער החלטה להרוג את המנוח. בית המשפט בחן עדויות וראיות המוכיחות כי המערער ירה במנוח לאחר שורה של הסלמות בנוגע לסכסוך שגרתי. בית המשפט בחן את כוונתו של המערער ובחן את מעשיו לפני הירי ולאחריו. בכלל זה נטילת נשק, דריכתו, העברתו לגג, ולאחר מכן עימת המנוח עם אמירות מפלילות. המערער טען כי לא התכוון לתוצאה הקטלנית וכי הפריקה הייתה מקרית. עם זאת, השופטים היו חלוקים בדעותיהם. השופטת ארבל הטילה ספק בכוונתו המתוכננת מראש של המערער, הצביעה על כך שהנסיבות מצביעות על הריגה ולא על רצח, ותהתה אם המערער באמת חפץ בתוצאה הקטלנית, תוך שהיא מצביעה על הסגרתו המיידית למשטרה ועל טענותיו העקביות בדבר היעדר כוונה להרוג. לעומת זאת, דעת הרוב, ובהם השופטים ברלינר ורובינשטיין, מצאה כי מעשיו של המערער עולים בקנה אחד עם החלטה להרוג, תוך התייחסות להשתלשלות האירועים המתיישבת עם כוונה רצחנית המתעוררת בלהט הזעם. הם הגיעו למסקנה כי ההרשעה ברצח הייתה ראויה, והדגישו את המעשים ולא דיון ממושך. בסופו של דבר אישר בית המשפט את ההרשעה ברצח, כאשר השופטת ארבל חלקה על כך, וקבעה כי אין די ראיות לכוונתו של המערער להרוג מעבר לספק סביר, ובכך לתמוך בהרשעה בהריגה.