עת"מ 39597-07-11

תקציר

השופט החליט לדחות את העתירה על הסף מכמה שיקולים. ראשית, לוועדת הערר המחוזית יש סמכות לדון בטיעונים המערערים על חוקיותם של היתרי בנייה, ולכן יש לדחות את העתירה משום שקיים סעד חלופי. שנית, גם טענת העותרים כי היו זכאים להודעה מוקדמת ולהזדמנות להתנגד היא עניין שיש להפנות לוועדת הערר בערכאה הראשונה. שלישית, החלטת ועדת הערר לא מנעה ממנה להוציא צווי ביניים, והבקשה לצו ביניים להפסקת העבודות נגזרת מהטענה העיקרית בדבר תוקפם של היתרי הבנייה, המצוי בסמכותה של ועדת הערר. זאת ועוד, הבקשה להשבת המצב הקודם של הנכסים ולהפסקת העבודות מוקדמת מדי, שכן היתרי הבנייה לא בוטלו, וממילא על העותרים לפנות תחילה למשיבים הרלוונטיים בבקשה זו. רביעית, החלטת העירייה לצאת לפרויקט היא חלק בלתי נפרד מהיתרי הבנייה, ולכן אל לו לבית המשפט לדון בטענות נגדה עד להכרעת ועדת הערר בהיתרים. לבסוף, סירב השופט להיעתר לסעד המקיף שביקשו העותרים, הנוגע לחובתם הכללית של המשיבים לקיים את החוק, שכן סעד כזה רחב מדי ומיותר. מכל הטעמים הללו הפעיל השופט את שיקול דעתו לדחות את העתירה מלכתחילה, ללא דיון מלא לגופה.