ת"א 26179-10-15

תקציר

התובע תבע שני חברי ילדות, הנתבעים, על כך שלא הקימו יחד עסק. התובע טען כי הנתבעים ניצלו אותו ואת אביו ושכנעו אותם לעזוב את מקום עבודתם הנוכחי לטובת העסק, דבר שנכשל בסופו של דבר. הטענה העיקרית נסובה סביב הסכם מייסדים מיום 29.04.2013, אשר לטענת התובעת היווה שותפות עסקית. הנתבעים הואשמו בכך שהפרו הסכם זה ופעלו בזדון, תוך גרימת הפסדים לתובע ולאביו. השופט מצא את טענות התובע לא משכנעות וקיבל חלקית את טענת ההגנה. נפסק כי התובעת לא הוכיחה קיומה של שותפות וכי הסכם המייסדים היה ספציפי לעסקה קונקרטית - פתיחת מסעדה בחיפה - שלא יצאה אל הפועל. ההסכם נמצא כחוזה על תנאי השעיה, ומאחר שלא התקיימו התנאים המנויים בו, הוא נחשב בטל. כמו כן, השופטת לא שוכנעה כי התנהלות הנתבעים גרמה לתובע לעזוב את הקריירה הצבאית שלו, שהיוותה את המרכיב העיקרי בפיצויים הנתבעים. התובע גם לא הצליח להוכיח רכיבים נוספים בתביעות הנזק שלו, לרבות הפסדי השתכרות והוצאות כלפי העסק. עם זאת, השופטת קיבלה את תביעת התובע להחזר מחיר רכישת הרכב, שנרכש עבור מיזם עסקי משותף. לתובע נפסק סך של 21,400 ₪, כולל ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה. כמו כן חויבו הנתבעים בתשלום שכר טרחת התובע. הסכום היה אמור להיות משולם תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, אחרת יצטברו הפרשי הצמדה וריבית.