בש"פ 5864/21

תקציר

הערעור מתייחס להחלטת בית המשפט המחוזי בירושלים לשחרר את המשיב, המואשם בעבירות מין חמורות בנכדתו הקטינה, למעצר בית בתנאים מסוימים, במקום להחזיקו במעצר עד תום ההליכים. המערערת, המדינה, טוענת כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי ניתן לשחרר את המשיב מבלי לסכן את הציבור וללא חשש שישבש את מהלך המשפט. המשיב, לעומת זאת, טוען כי הראיות נגדו אינן חזקות דיין, וכי עדותה של המתלוננת היא סיפור נקמה שהומצא בעקבות גילוי גניבותיה. השופט מציין כי על אף שקיימות ראיות לכאורה התומכות בכתב האישום, לא ניתן להתעלם מטענות המשיב כי הראיות נגדו אינן חזקות וכי המעשים המיוחסים לו הם תוצאה של מזימת נקמה. השופטת מדגישה כי המסוכנות הנשקפת מהמשיב היא בראש ובראשונה כלפי המתלוננת, וכי תנאי מעצר הבית המוצעים מקלים במידה מספקת על מסוכנות זו, במיוחד לאור הזמן שחלף מאז האירועים הנטענים. השופט מסכים עם החלטת בית המשפט המחוזי שלא להורות על תסקיר מבחן, בהתחשב בגילו המתקדם של המשיב, הזמן שחלף מאז האירועים והראיות הקיימות, תוך הדגשת חומרת האישומים. עם זאת, השופט קובע כי יש להחמיר את תנאי השחרור. לפיכך, הערר נדחה אך תנאי שחרורו של המשיב תוקנו כך שיכללו תשלום במזומן או בערבות בנקאית בסך 50,000 ₪, פיקוח מתמיד של הצד השלישי או אשתו (אם תחתום על ערבות צד ג') ואיסור מוחלט ליצור קשר עם המתלוננת, הוריה או עדים כלשהם, שאינם קשורים לכתב האישום.