דב"ע לד/258 - 0

תקציר

פסק הדין במקרה זה עוסק בחובתה המהותית של הוועדה הרפואית לעררים לנמק באופן ברור את דחיית חוות הדעת הרפואית, במיוחד כאשר חוות הדעת עצמה מנומקת היטב. דרישה זו מודגשת למרות היעדר הוראה מפורשת בתקנה 24 לתקנות הביטוח הלאומי, בשל אופייה המעין-שיפוטי של עבודת הוועדה הרפואית והצורך שהחלטות יהיו כפופות לביקורת שיפוטית של ערכאות גבוהות יותר. ענייננו בדחיית חוות דעתו של ד"ר סטיר, שהייתה שונה מהערכת הוועדה את אחוזי הנכות של המערער. החלטת הוועדה הרפואית לעררים נעדרה הסבר מספק, והסתפקה בכך שהיא בחנה את חוות דעתו של ד"ר סטיר מבלי להבהיר את הרציונל שעמד מאחורי דחייתה. מחדל זה מנע מהמערער להבין את הבסיס לקביעת נכות נמוכה יותר ופגע ביכולתו של בית המשפט להעריך אם מסקנות הוועדה היו מוצדקות מבחינה משפטית. בית המשפט הדגיש את הצורך שהוועדה תנתח ביסודיות את חוות הדעת שבפניהם, תתווה טעויות נתפסות ותצדיק את מסקנותיה. בנוסף, היא ציינה כי כל פגם בחוות הדעת צריך להתייחס לשפה או לקריטריונים הספציפיים שבהם נעשה שימוש, והמליצה כי אם ד"ר סטיר יספק חוות דעת משלימה תוך שימוש בשפה הרלוונטית, ניתן יהיה לבחון את העניין מחדש. משכך, התקבל הערעור, תוך פסיקת הוצאות המערערת, המשקפת את מחויבותו של בית המשפט להבטיח תהליכי קבלת החלטות הוגנים ושקופים בקביעת נכות.