ת"א 45429-05-11

תקציר

הסכסוך התעורר בבניין בתל אביב-יפו, בו מפעילים התובעים קונדיטוריה ובית קפה בשכירות מוגנת מזה כ-30 שנה. הנתבעים רכשו את הבניין בשנת 2011 ומאז כל צד מבקש סעד משפטי כנגד הצד השני. הסוגיות העיקריות במחלוקת היו היקף החכירה המוגנת, ההפרות הנטענות של הסכם השכירות על ידי התובעים ותביעת הנתבעים לפיצוי כספי בגין שבע השנים שקדמו לתביעה. בית המשפט קבע, כי המושכר המוגן כולל את חזית העסק, שתי שורות חדרים משני צידי חצר פנימית, ואת הקירות החיצוניים של אלה, ככל שהשימוש בקירות קשור למטרת החכירה. הוא לא כלל את החצר הפנימית או את החצר האחורית, שהן רכוש משותף של הבניין. נמצא כי לתובעים זכות להשתמש בשטחים משותפים אלה באופן סביר, כמו כל בעל זכויות אחר בבניין. בית המשפט דחה את טענות הנתבעים בדבר הפרת הסכם השכירות. נמצא כי השימוש שעשו התובעים בשטח המושכר, לרבות הפעלת בית קפה וביצוע שינויים במבנה, אושר על ידי הבעלים הקודמים, במפורש או מכללא. גם השימוש של התובעים בחצר הפנימית הותר, לפחות במשתמע, וממילא לא היווה הפרה של חוזה השכירות. באשר לטענת הנתבעים כי התובעים חויבו לפנות את החדר ששימש כמטבח על מנת שישמש כמקלט לדיירי הבניין, קבע בית המשפט כי החדר המדובר מעולם לא היה מקלט וכי שימושו הנוכחי כמטבח אינו פוגע בדיירות המוגנת של התובעים. גם התביעה הכספית נדחתה. הנתבעים לא הצליחו להוכיח את תביעתם לדמי שימוש הולמים, וממילא לא הייתה להם זכות לתבוע אגרות אלה בגין התקופה שקדמה לרכישת המבנה. הבעלים הקודמים ויתרו על כל טענה כזו. פסק הדין פירט את מהות הנכס המושכר ותחם את גבולותיו. היא אסרה על הנתבעים לגרוע שלא כדין מאיזו מזכויותיהם המוגנות של התובעים ולהיפך. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.