ע"א 630/90

תקציר

במקרה דנן, ערערה המערערת, אלמנתו של המנוח מייסד חברת הסעות (המשיבה מס' 1), על פסק דין שדחה את תביעתה מחמת התיישנות. לאחר מותו של בעלה ב-1965, היא ניסתה לקדם את עסקיו, ובסופו של דבר חשדה ב-1989 שמניות החברה עדיין נמצאות תחת שמו של בעלה. היא ביקשה הכרה משפטית בזכויותיה לכאורה בחברה ובמשיב מס' 2. בית המשפט העליון אישר את הדחייה, וציין כי תביעותיה התיישנו עם תחילת תקופת ההתיישנות עם מות בעלה, בהתאם לסעיף 6 לחוק ההתיישנות תשי"ח-1958. בקשתה לתקן את פנקס החברים ולקבל מניות ירדה מהפרק, שכן היא הוגשה זמן רב לאחר תקופת ההתיישנות של שבע שנים. למרות טענות המצביעות על פרקטיקות מטעות של החברה, בית המשפט קבע כי הונאה פוטנציאלית הקשורה לדיווח אינה מהווה את הבסיס לעילת התביעה שלה. זאת ועוד, הימנעותה של המערערת מלפעול מוקדם יותר יוחסה להזנחתה ולא לגורמים חיצוניים שאינם בשליטתה. פסק הדין הדגיש כי טענות בדבר זכויות קיימות עדיין נופלות תחת התיישנות, אלא אם כן חלים תנאים חריגים ספציפיים, שלא היו קיימים כאן. עוד ציין בית המשפט כי יש להעלות את תקופת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה, דבר שההגנה עשתה כראוי. ערעורה של המערערת נדחה, והיא חויבה בתשלום שכר טרחת עורך דין.